לישון בארץ בטלן – רומן חדש של הישרדות

יש ספר חדש לגמרי, אפילו לא על המדפים, שכותרתו „ישן בארץ בטלן“, שבודק את אומץ ליבו של צעיר צעיר אחד לשרוד ברחובות לוס אנג’לס במשך שנה שלמה. פעמים רבות מדמיינים מעיני רוחך כיצד יהיו חיים במרזב, במקרה זה הגשתי את נקודת המבט הגולמית של החיים כזרוע, חסרת מקלחת, חסרת פרוטה, לעיתים תמימה ורצופת חדש תרבות שחיי היומיום שלה נותרים בין החול לאוקיינוס.

ספר כזה נוצר בצורה של כתב-עת, לא אמיתי-מתוכנן-כולו, וחושף את כל תהליך הנשירה מהחברה כדי לכתוב בקליפורניה שרבים נשבעו לגלות, ובכל זאת מהעט שלי ביטאתי אמת מוחלטת בעמוד מתיז מזג אוויר. אז איך החלטתי לכתוב ספר כזה, ובכן הרגע קיבלתי את הכרטיס שלי ללוס אנג’לס כדי להיות בצוות מגזין, במהלך חודש זה של עבודות תיפוף ותחרות; פתאום נזרקתי בצד הדרך. הכתיבה בכתב העת שלי לוכדת את ההתפרצות הפתאומית של החושים שמודגשים על ידי ערפדים, רחובות העיר, הומלסים ואינסטינקט.

קח את הסגנון חסר החוק של בורוז; או Kerouac, הכינו תערובת חזקה שמתסיסה ומתבגרת ואז תצטאו עם שם לסגנון כזה ב- Blood Homeless. בסופו של דבר אני פוגש ערפד כשאני מסתובב לאכסניה זולה בלי שק על הגב ובמצבי הפגיע ביותר הוא לוקח אותי עם עסקה שאנחנו נהיה שותפים עסקיים. העשייה שלנו מובילה אותנו למקומות חשובים שבהם אני פוגש סדרה של דמויות כמו לוקאורד, ז’אן גרינייר ואוליסס, רקדן הגו-גו, גאס, וויסקי דן; שאני לומד מאיך לחיות ברחובות. הנקודה הזכורה ביותר שלי היא לישון בארון משופשף ששימש בעבר כרכב אבל עכשיו מספק מחסה מפני הגשם. החוף הוא המקום בו הרגעים שלי מורכבים בסך הכל, מהשקיעות הציוריות, לסצנת התיאטרון הסוריאליסטית שהיא הטיילת, ותרבותם של נבלות החוף ו“הגבעות „.

ברגעים נדירים ראשונים כאלה ברחוב אני לוכד חופש מרגש המשתלב עם פשוט נחיתה בעצמך בגולמי. השיא מגיע כשאני מתאהב בוויולט ויושב חצי מחיי בטנדר פולקסווגן בלילות חניה רבים ברחובות ונציה, עם חלום לנסוע בצפון. בלתי נמנע אני לומד בדרך הקשה אודות החצץ האמיתי למטה לחיים מה המשמעות של מסירת רכושכם ושפיותכם לסבול מחוסרי דיור למרחקים ארוכים, בכך שנפגעת ממכונית ונחבטת בפנים, ונזרקתי אל המרזב המאתגר שנראה בלתי אפשרי לקום ממנו. זו חסרת בית בדם, אין טיול בפארק, ובכל זאת זיון חושים נחמד, ושמחה רוכבת דרך הפיוטית, בסופו של דבר ספר כזה יכול להרוג מישהו לכתוב וזה כמעט קרה. „נראה כי נשים מדהימות תמיד עירומות מעבר לפינה מחג בו טירת חול מלכותית נוהגת איתה, משפשפות מרינדת בשר קלה על ציציה. כמה משעשע זה כמו בטלן לנפנף בחדר אוכל נעים, ולהתבוסס כחיה. „

-שינה בארץ בטלן, פרק 16 ביקור אחות בהוסטל

Schreibe einen Kommentar

Deine E-Mail-Adresse wird nicht veröffentlicht. Erforderliche Felder sind mit * markiert.